הרקע לתכנית
מאז קום המדינה מתמודדת החברה בישראל עם קונפליקט בלתי פתיר בסוגיות "תורה ומדינה". לקביעות ההלכה בנושאים אלו כגון הזהות היהודית, מעמד האישה, היחס למי שאינו יהודי, נישואין, גירושין ועוד, יש משקל מכריע בקביעת דפוסי החיים במדינת ישראל. אולם במקרים רבים הכרעות ההלכה נתפסות כארכאיות, לא הגיוניות ולא הומאניות. מצב זה גורם תסכול רב ושסע עמוק בחברה הישראלית. כל ניסיון לגשר על הפערים איננו מצליח משום שלמעשה ההיגיון והשפה של שתי התרבויות – ההלכתית והאזרחית, אינם נפגשים.
ממחקר רב שנים של פסיקות ההלכה, מתברר כי מקור אחד משותף לכולן. ההלכה היהודית רואה את הקיום הפיזי כחי, נושם ומדבר, בעל אישיות, רצון ובחירה עצמאיים. קיום ששפתו חושית, מראה העיניים מביע תוכן חי והמגע עמוק ובעל משמעות. האדמה - מקור קיומו של הגוף והנשיות - מוצאו וקיומו של הלאום היהודי, הם היסודות המחוללים של תרבות זו לעורר בפיזיות פוטנציאל בלתי נדלה של יצירה. מכאן גם מגיעה המסוגלות ליצור שפה משותפת עם תרבותם האתנית של העמים ואף עם רמות החיים השונות – יסודות החומרים, הצומח והחי, בהיותם חולקים עם האדם את אותו רצף .D.N.A.
מן הקשר העמוק של האדם עם יסוד קיומו הפיזי, נגזרות דרכי ההתנהלות הייחודיות לתורה. משם מוסברות ומתבהרות קביעות ההלכה הנמצאות בלב הקונפליקט של מדינת ישראל, לאפשר את חיבורן אל השיח האזרחי כיום.