תורת מלך – ניצחון עצוב

 

מן העיתונות - סופית: מחברי "תורת המלך" לא יועמדו לדין

נראה לכאורה כי כותבי ותומכי ספר תורת מלך צריכים להיות שמחים על החלטת היועץ המשפטי ולראות בה ניצחון של ההלכה היהודית מול בית המשפט הישראלי. אולם התבוננות קצרה על הסיבות לאי העמדתם לדין, אמורה דווקא להדאיג אותם מאוד. בנימוקיו מציין היועץ המשפטי לממשלה כי "המדובר הוא בחיבור תורני שנועד לערוך בירור הלכתי...הספר כתוב בצורה כללית, מופשטת ולא קונקרטית". טיעונים אלו משתלבים יפה בטענות שהעלו גם רבנים המתנגדים נחרצות לספר, בדבר הצורך לחופש ביטוי הלכתי של הרבנים. תביעה זו אכן התקבלה, אולם במחיר נורא - חוסר זהות בין ההלכה והמציאות. השארות המשא והמתן ההלכתי ופסיקת ההלכה כקביעה למדנית ולא כמציאות בעלת צורה, אמנם משחקת לידי לומדי ופוסקי התורה, אולם פוגעת אנושות ביכולת של הציבור בישראל לראות בהלכה היהודית בסיס מציאותי לחייו. היועץ המשפטי לממשלה זיהה בחושיו החדים, כי דווקא העמדת מחבר ספר "תורת מלך" לדין, תיתן למשא והמתן התלמודי הזה את צורתו הבשרית שכל כך חסרה לו ועל כן בחוכמה רבה העדיף שלא לתת לו את השרות הזה. מכאן, המרחק לכותרת הבאה של השבוע האחרון, קצרה ביותר.

 

מן העיתונות - הערכה: ישראל לא תצליח לגרש המסתננים

חוסר היכולת לגרש את המסתננים, אינו מתחיל מן הגורמים הבין לאומיים, אלא מאלו פנימה. אם התורה ותכניה הינם תכנים של רוח ואמונה בלבד, לא מזוהה ההבדלה שבין גופו של היהודי לבין זה הגוי. אם המעשה ההלכתי הוא בהווייתו רוחני, מדוע שיהיה שונה הגיור הרפורמי מזה האורתודוכסי? מדוע אי קבלת עול המצוות יהווה אבן נגף בגיור ההלכתי?

 

שתי הכותרות הללו, מחזירות אותנו לחיבור המחויב שבין תורת ישראל לעמי העולם.

 

תורת ישראל ללא הרחבתה אל עמי העולם, מופיעה כמציאות אידיאית של מחשבה, משא ומתן תלמודי ופסיקת הלכה. החיבור האולטימטיבי אל עמי העולם, הוא זה שאמור לאלץ אותנו לתרגם ולהנפיש את התורה להוויות בעלות צורה וממשות. כשיכולת זו הייתה קיימת, הצליח עם ישראל להעביר את עוצמת מקור החיים האין סופי, דרך הקניינים הפיזיים ומגע הגוף. מתוך כך עיגן יעקב את השפעתו על שכם (בראשית לג, יח) דרך תיקונו להם מטבע למסחר, מרחצאות לעידון הגוף ושווקים (שבת לג). כשכוח השפעה זה לא צלח, ביטל רבי שמעון בר יוחאי את הצורה מן התורה וקבע כי כל המעשה הפיזי הינו לשם ניצול ומימוש צרכים בלבד ("לא תקנו אלא לצורך עצמן" - שבת שם).

לא בכדי התנגד יונה הנביא להוביל מהלך תשובה לאנשי נינווה. בהיות התשובה מחזירה את האדם אל נקודת המוצא המחשבתית של הווייתו, ידע יונה כי בכך עתיד הוא לעמעם את קווי הצורה של החיים, התלויים בעמי העולם. בכדי לאלץ אותו לבצע את המהלך הזה, נצרכת ההשגחה האלוהית לאבד את צורתו של יונה עצמו. כבר בפיהם של המלחים הזורקים אותו אל הים הוא מכונה "דם נקיא" ("וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא" - יונה, א, יד). ביציאתו מן הדגה, הוא עולה באיבוד צורה, כ"קיא" ("וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה" – יונה ב, יא).

 

מה שידע יונה הנביא לא יודעים אוהדי ספר תורת מלך וכל לומדי ופוסקי התורה שאינם מסוגלים להנפיש את התורה מן המשא והמתן ההלכתי שלה להוויותיה הקיומיות הממשיות משם החלו. המחויבות של התורה אל עמי העולם, הוא התנאי ליכולת הנפשה זו. רק מתוך בסיס הכרה זו, יוכל העולם להבין ולקבל כי ההבדלה בין ישראל לעמים נועדה לאפשר את הרחבת התורה אל צורתם – צורת העולם. רק על בסיס הכרה זו יתגייס העולם להחזיר את העמים הזרים אל מדינות מחצבתם.