לשוב אל התפיסה הנקבית
לינק למאמר בעיתון מקור ראשון (תגובה ל"מעבר למחיצה הפנימית")
את מאבקן של הנשים להיכנס אל התחום הגברי אנו פוגשים גם בווריאציה לא דתית – במאמץ של הנשים להיכנס אל הצבא ודווקא בתפקידים הגבריים. ועל כך תהיתי – מדוע לנסות להגיע לשוויון במקומות הללו? הרי בולט כוחן של הנשים ביופי ובהרמוניה הצורנית שנתברכו בה, לא רק הפיזיים אלא אף היצירתיים. מדוע ה“פזילה“ הזו אל הכוחניות הגברית?
התשובה לכך היא, למרבה האבסורד, השתלטות תפיסת העולם הגברית על התנהלות המציאות. על פי תפיסת עולם זו, היא התפיסה המערבית, רק מי שפועל ונע קיים. אולם לא זאת תפיסת היהדות את המציאות. תפיסתה של היהדות היא תפיסה "נקבית" ולא זכרית. את מרב המשקל במציאות היא נותנת לקיימות הפיזית שכוחה הוא לא בפעולתה אלא בעוצמת הכלתה: אסתר "טורפת" את אחשוורוש אף שמבחינת הכוח הפועל אחשוורוש הוא זה שאונס אותה; לעולם שייכותו הלאומית של הוולד ביהדות אינה על פי הזכר אלא אך ורק על פי הנקבה. הפעולה והתנועה החד ממדיות והכוחניות מוכלות בתוך הרחם הנשי והופכות להיות תלת ממדיות, בעלות עומק.
העולם המתנהל על פי קוד החיים הנשי הוא הרבה יותר מרתק כיוון שהוא "הופך" את התנועות הזכריות שבתוכו לתוצרים "נשיים". אבל מה שקורה עכשיו הוא אבסורד אחד גדול. באות נשים וזונחות את עצמן, ומחפשות את העצמתן דווקא במרחב הפעולה הגברי. מי צריך נשים שסוחבות אלונקה? לסחוב אלונקה זה רק אמצעי, לא המטרה, גם אם מתלווה לסחיבה הזו משב הרוח של אגו הפעולה…
אותו הדבר בדיוק אמור ביחס לרצון הנשים להיות שותפות שוות בבית הכנסת ובבית המדרש. המקומות הללו הם אילוץ שנכפה עלינו על מנת שנתרגם את התכנים שבהם אל העולם ההרמוני שבחוץ. בתקופת האבות, הסתירה התורה שיעקב למד בבית המדרש כי לא שם אמור היה להופיע תוצר הגאולה, אלא בחיבורים האינטימיים שניסה ליצור עם העולם שסביבו, בתיקון המטבע והשווקים, בעידון הבשר, באופן שישאו את עומק התכנים שקנה בבית המדרש. תרגומם של המילים, המשא ומתן ההלכתי ועבודת בית הכנסת, לדמות והצורה הנשיות – זו המטרה. אז למה להכניס למקומות הללו, שמהם אנחנו אמורים לצאת, את הנשים? לקבע את הגלות לעולמי עד?